מעניין אותי לדעת עוד

סליחה, לא התכוונתי לקלל על ההתחלה.

אבל באמת איך אפשר לקבל החלטה כזו? 

אבל באמת, ההחלטות האלה, שכולנו צריכים לקבל כל החיים והם פשוט קשות מידי. דילמה גדולה שאנחנו מתלבטים עליה ושואלים את עצמנו איך אפשר לקבל החלטה לגביה, מנסים אבל לא באמת מצליחים ואז נשארים תקועים בלימבו. וחושבים על הברירות. ומחליטים להחליט. ואז לא מחליטים. ואז הולכים להכין קפה. ושותים אותו, ועוד יום עובר, וגם הערב בא, והחלטה אין.

איך אפשר לקבל החלטה

ואנחנו יודעים שתכלס זה לרעתנו כי כשאנחנו לא זזים קדימה אנחנו מחליקים לאט לאט אחורה, אבל אלוהים, נורא קשה לנו לקבל החלטה כי באמת לכל אחת מהאופציות היתרונות והחסרונות שלה.

בין אם לגור במושב חלומותינו אבל לנסוע שעה בפקקים או לגור בכרך הגדול ולשלם שכר דירה של מנהטן פלוס, בין אם ללמוד להיות צייר כמו שתמיד חלמת אבל להישאר עני מרוד לפחות לשנים הקרובות (עד שהעולם יגלה אותך, ברור), או להתפשר טיפטיפה ולהיות רואה חשבון, לסבול אבל להרוויח טוב, בין אם לצאת עם הבחור עם השומה או עם הבחור עם הגומה, לרשום את הילד לגן כזה או כזה, החלטות אוכלות אותנו. מכרסמות לנו לאט לאט את הראש כמו נמלים קטנות בקיץ על השיש אחרי ארוחה טובה. אז באמת איך אפשר לקבל החלטות כאלה?

איך לקבל החלטות קשות

 

ובגלל שגם אני בקלחת, ובתוך ראשי מסיבת החלטות קבועה (שקט תעשייתי ורוגע זה לחלשים), חקרתי מעט את התחום כדי לנסות ולהבין אחת ולתמיד – איך אפשר לקבל החלטות כאלה, לעזאזל.

אז ככה. ממחקר על 2000 אמריקאים, ביום ממוצע אנחנו עושים בערך 70 החלטות ביום. 70! שבעים! ביום! (איפה ההוא מארץ נהדרת), תודו שזה די מלא. במחקרים על מנכל״ים, נמצא שהמספר ההמוצע של החלטות שמקבל מנכ״ל בשבוע הוא 139, כאשר בערך 50% מהן מתקבלות תוך 9 דקות או פחות. רק 12% מההחלטות שלהם לוקחות משהו כמו שעה מזמנם. אז איך הם עושים את זה?

 

אז קודם כל – צמצמו אופציות.

כולנו חיים בעידן של שפע ועומס יתר. בהרצאתה בטד, מדברת שינה ליינגר על מכולת סופר יוקרתית וסופר כיפית שקרובה לסטנפורד, שבה אף אחד אף פעם לא קונה שום דבר.

למה?

זה די ברור, כשהמדף של השמן זית מכיל 250 סוגים אז מן הסתם נעדיף לנדוד למכולת השכונתית שבה יש רק 7 סוגים.

אבל הבעיה היא, שזה לא תקף רק לשמן זית, זה תקף גם לדברים הגדולים בחיים שלנו – כמו ביטוח חיים וחסכונות למיניהם. יותר אופציות — יותר בלבול — פחות סיכוי שנצליח להחליט – יותר סיכוי שנימנע מהבחירה. מחקרים מראים למשל, שמספר הקרנות הקיימות בתכניות פנסיה, משפיעות על הסיכויים של אדם לחסוך. ככל שמציעים יותר קרנות – ככה הסיכוי פוחת. ולמה? כי זה ממש מבלבל ומשתק אותנו.

אבל מה קורה כשמדובר בכל זאת בהחלטה שמקפלת בתוכה 2-3 אופציות, ועדיין אנחנו לא מצליחים להחליט?

וזה הגיוני, כי הרי לא כל החלטה היא טובה או גרועה, ויש בחירות שנאלץ לעשות בין שתי אופציות בעלת חסרונות מסויימים ויתרונות אחרים.

אז איך אפשר לקבל החלטה במקרה כזה?

איך לקבל החלטה גדולה בחיים

כי מה לעשות שהחיים הם לא שחור או לבן, ויש מלא גוונים של אפור (לא ספרתי, אבל אמרו לי שיש לפחות 50)?

אז פה בעצם אפשר לחשוב על כמה דברים:

1. אנחנו לא טפשים.

בחיי שלא. גם רות צ׳אנג מדברת על קבלת החלטות קשות, והיא מספרת לנו שכשהיא התלבטה בבחירת קריירה היא ציירה שתי אופציות על דף, וניסתה לדמיין איך ייראו חייה בכל אחת מהאופציות. Ho my, כמה פעמים שאני עשיתי את זה. הרבה פעמים, כשאנחנו לא יכולים לחזות את התוצאה של ההחלטה שלנו – ואנחנו אף פעם לא יכולים לחזות את התוצאות של ההחלטות שלנו – אנחנו בוחרים ללכת על הכי בטוח.

הפחד מהבלתי נודע משתק אותנו, ואנחנו בוחרים בבחירה הכי בטוחה מתוך תפיסה (שגויה) שיש אלטרנטיבה אחת שהיא יותר טובה מהאחרת, ואנחנו פשוט לא יודעים מה היא. שאנחנו טפשים מכדי לדעת מה היא.

אז לא. אין אופציה עדיפה, וגם אם שתי האופציות היו פרושות בגלוי על השולחן, עדיין היה לנו קשה לבחור. למה? ככה. כי אין אחת יותר עדיפה ואחת פחות, כי לכל החלטה היתרונות שלה והחסרונות שלה.

2. מה יקרה אם נשפר הצעה אחת רק בקצת?

נגיד שבהחלטה בין שתי עבודות שנבדלות במיקום, בתפקיד, ובממונה, ניתן לכם עבור אחת 500 דולר יותר לחודש.

האם זה יעזור לכם לבחור?

אם כן אז ההחלטה קלה. אבל אם לא, מה זה אומר? הרי אם אחת היתה טובה מהשנייה, אז שיפור קל של האחת היה הופך אותה לטובה יותר!

ואתם יודעים למה? כי-

3. אנחנו לא יודעים להשוות בין ערכים שונים שמובילים אותנו.

אז בעצם העניין פה הוא שאנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה, שגויה, שאפשר לעשות השוואות בין בחירות במבוססות על הערכים שלנו כאילו הם היו ערכים כמותיים. אנחנו יכולים להשוות בין אורכים, רוחב, ומשקלים שונים, אבל איך נוכל להשוות בין מידות שונות של הנאה? הגשמה עצמית? מוטיבציה?

ההשוואה בין או בתוך עולם הערכים שלנו הוא הרבה פעמים משהו שפשוט אי אפשר לכמת.

ולכן זה כל כך, אבל כל כך, קשה.אז בכל זאת, איך אפשר לקבל החלטה במקרה כזה?

וכאן, אנחנו יכולים בעצם להפסיק לחפש סיבות ולהתחיל לייצר אותן.

כי במקום להתייחס להחלטה באופן רציונלי – אה, אני אוכל עכשיו סלט ולא פסטה כי זה יותר בריא, במקום זה אנחנו יכולים לומר לעצמנו – אהה! אני רוצה לעשות מנוי לשחייה ולא ליוגה כי בא לי לשחות, כי כזו אני. אני מהאנשים ששוחים. פשוט כי זו אני. ובגלל זה גם בא לי לגור פה, ולעבוד כאן, ולצאת או להתחתן או לעשות ילדים עם זה. כי זו אני, וככה אני אוהבת את זה.

אנחנו אלו שמייצרים את הסיבות לחיינו.

אנחנו יכולים להמשיך להתחבט עד מחר, אבל ככל כשזה נוגע להחלטות הגדולות בחיינו – מגורים, עבודה, קריירה, ובניית סולמות – אין חלופה אחת שהיא יותר טובה. פשוט אין.

ולכן אולי זה מה שיכול לאפשר איזושהיא הקלה, כזו שמאפשרת להתייצב מאחורי הבחירה שלנו כי ככה אנחנו. פשוט כאלה.

אז בחפירת הראש הבאה שלי עם עצמי, או שלכם עם עצמכם, אפשר לנסות ולזכור שזו לא החלטה טובה מול גרועה. ושמול הסיכון בהחלטה שהיא ריסקית, מאתגרת, או תובענית, יש את הסיכון שלא לחיות את החיים שבאמת הייתי רוצה. הסיכון שבחוסר המימוש.

והכי חשוב, אבל באמת הכי חשוב, זה לקבל החלטה. ולא להניח לשאר העולם לייצר לנו את הסיבות, לכתוב לנו את הסיפור. לא להיסחף בזרם. כי בתוך הבחירות הגדולות וההחלטות הקשות שנעשה בחיינו, שם גם נמצא הכוח שלנו לייצר את עולם הערכים שלנו, את החיבורים שלנו, את מה שיעשה אותנו מי שאנחנו,

מי שאנחנו רוצים להיות.

ובפעם הבאה שתראו אותי מתחבטת עם עצמי, בבקשה תזכירו לי את הפוסט הזה…

בתודה מראש 🙂

אהבתם את הפוסט? אפשר לקרוא עוד דברים שאני כותבת ממש כאן 

רוצים להיפגש גם מחוץ למרשתת? התעדכנו בהרצאות שלי 

מתעניינים בסדנה או קורס לפסיכולוגיה חיובית? את זה עושים כאן 

אתם גם תמיד יכולים לדבר איתי או לכתוב לי ולברר מתי הסדנה או ההרצאה הבאה – shanigels@themindset.co.il , 054-6968373

ודבר אחרון, נהניתם? אל תשמרו את זה רק לעצמכם. שרינג איז קרינג ?

מעניין אותי לדעת עוד

כל הזכויות שמורות למיינד-סט