מעניין אותי לדעת עוד

״למען תזכרו,כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא ישוב ובלא נחלה״.

בסוכות אנחנו יושבים בסוכה כדי לדמות את בני ישראל, שהלכו ארבעים שנה במדבר.

הייתם מוכנים ללכת ארבעים שנה במדבר כדי להגיע לארץ המובטחת שלכם?

או שזה מסע ארוך מידי בשבילכם?

איך להשיג יעדים

חלקנו לא מוכנים להקריב כל כך הרבה זמן מחיינו כדי להגיע לנחלה, ולכן אנחנו מחפשים ״דרכי קיצור״ להגיע לארץ המובטחת יותר מהר.

מה שמתפספס במקרה הזה, שיש פה הקרבה גדולה אחרת –

לא של המסע שהלכנו, אלא של המסע שלא הלכנו.

של הארבעים שנה שבהן ישבנו מתחת לעץ תאנה וחיכינו שמשהו יקרה.

של ארבעים שנה שבהן השנים פשוט חלפו.

וכלום לא קרה, ומרב ששפחדנו לצאת המסע החיים כבר עברו בדרך

או כמו שמאיר אריאל זמזם –

״העגלה נוסעת אין עצור״…

ולפעמים המסע אורך ארבעים שנה. והוא מייאש, ומטלטל, ושובר, והולכים והולכים ולא רואים את הסוף,

ועושים עיקופים, והולכים לאיבוד, ולרגע גם בכלל לא זוכרים למה עשינו לעצמנו את השטות הזו

אבל עצם המסע כבר גורם לנו להתבוננות אחרת, להסתכלות על עצמנו בתוך המסע, למקום שאליו אנחנו רוצים להגיע.

בשביל ללכת 40 שנה במדבר צריך אורך רוח.

צריך נחישות.

צריך התמדה.

וצריך להכין את הסוכה, כי בית לא נוכל לבנות. והידיעה הזו היא לא פשוטה.

מחקרים מראים שאפילו במסלולים מפרכים ותובעניים כמו מסלולים צבאיים באקדמיית וסט פוינט בארצות הברית, מי שמצליח לסיים את המסלול הבלתי אפשרי הם לא אלו בעלי ההתאמה הפיזית הרבה ביותר.

גם לא האמיצים ביותר. או הכשרוניים ביותר. וגם לא השאפתנים ביותר.

מי שהצליח לסיים את המסלול המפרך הם אלו שלא מוותרים. אלו שפשוט לא הצליחו להביא את עצמם לידי ויתור.

כן, המתמידים ביותר. הנחושים ביותר.

אלה שגם אחרי כישלון צורב קמים, ומנערים את האבק.

מפיקים דוח על הטעויות שקרו, וממשיכים עם הפנים קדימה.

ארבעים שנה ללכת במדבר. נשמע כמו חתיכת סיבוב לא?

כנראה שזו לא היתה הדרך הכי קצרה. כנראה שממצריים לישראל אפשר להגיע גם יותר מהר.

אבל בני ישראל, העקש האלה, לא עשו לעצמם הנחות.

וגם אם הם טעו בדרך, התסתבכו עם עצמם, ועשו עיקופים, וקרו כמה דברים במסע הזה, הם המשיכו ללכת.

ובסוף הם הגיעו.

לכולנו יש מטרות. לכולנו יש חלומות. על חלק אנחנו מוותרים במסע הארבעים שנה שלנו.

אבל יש משפט כזה שאומר שאנחנו מצטערים יותר על מה שלא עשינו מאשר על מה שעשינו.

אז לכבוד סוכות, אני מאחלת לכם ולי שנהיה במדבר ארבעים שנה.

שנשב בסוכה ולא נתייאש.

שנפתח את ההתמדה הזו

ושלא נוותר על מסע הארבעים שנה שלנו.

בסוף, נגיע לארץ המובטחת.

וגם שם לא יהיה מושלם, אבל לפחות נרגיש שהשלמנו את המסע.

ושעכשיו אפשר לצאת מהסוכה ולבנות בית.

חג שמח 🙂

+++++++++++

אהבתם את הפוסט? אפשר לקרוא עוד דברים שאני כותבת ממש כאן 

רוצים להיפגש גם מחוץ למרשתת? התעדכנו בהרצאות שלי 

מתעניינים בסדנה או קורס לפסיכולוגיה חיובית וגמישות מוחית? את זה עושים כאן 

אתם גם תמיד יכולים לדבר איתי או לכתוב לי ולברר מתי הסדנה או ההרצאה הבאה – shanigels@themindset.co.il , 054-6968373

ודבר אחרון, נהניתם? אל תשמרו את זה רק לעצמכם. שרינג איז קרינג ?

 

מעניין אותי לדעת עוד

כל הזכויות שמורות למיינד-סט