השעון צלצל ב 5:45.
שמעתי אותו, אבל הקול הקטן בראש ממש לא שש לשמוע אותו. שמתי על סנוז, והתהפכתי לצד השני. למרות בעצם, כבר הפסקתי לישון. הקול הקטן והעייף בינתיים התעורר. מצד אחד הוא נזף בי ״מה זאת אומרת לא תקומי לעשות ספורט? איפה יכולת ההתמדה שלך? איפה כל מה שאת מדברת עליו ושואפת לחיות לפיו? ומצד שני הקול הזה הוא קרא להמשיך לנמנם: ״מה, תרוצי עכשיו? אבל תראי גשם בחוץ… נו אז תרוצי מחר…מה כבר יקרה? ….״
הקול בראש. ועם הקול הזה בראש בכוחות לא ברורים גררתי את עצמי מהמיטה. שש בבוקר, תחילת הסתיו ובדיוק ירד גשם, ואני יוצאת עם הכלבה לריצה. ההתנעה קשה, אבל הדרך כבר קלה. ככה זה. תמיד להתחיל / לצאת לחוג/ למכון/ להליכה שהחלטנו שממחר נעשה, זה קשה. וברגע שיצאנו, זה כבר קלי קלות. אנחנו כבר שם. אחרי כמעט 4 ק״מ, אני חוזרת הביתה ומתחילה את היום על פול גז, ושמה לב כמה כיף זה להתחיל את היום מוקדם, באנרגיות גבוהות, בזמן איכות עם עצמי. זה רק הקול המעצבן והמקנטר הזה, שצריך לדעת להשתיק אותו.
אף פעם לא הייתי מהטיפוסים שרצים. הייתי עושה מידי פעם פעילות, בילדות וגם בבגרות, אבל כבר הרבה זמן שלא הזזתי את עצמי. ומאז שהתחלתי לרוץ, אני מרגישה את השינוי. מרגישה את השינוי הקוגניטיבי, את השינוי בהתמדה, באמונה שאני יכולה ושזה רק בראש שלי. אם כשהתחלתי לרוץ שני קילומטר נראו לי הרבה, ארבעה חודשים אחרי (כולל יולי אוגוסט באמצע וחגים), אני כבר רצה ארבע. ברור לי שאמשיך להעלות את הסף. המטרה שלי השתנתה ואני רואה שאני יכולה.
אז מה הספורט עושה לנו? ברור שהא משפיע לטובה על בעיות פיזיות כמו בעיות לב, סכרת, ומצבים של משקל יתר. אבל האמת, שלפעילות ספורטיבית יש השפעה עצומה על איך שאנחנו מרגישים. ומה הפלא שדיכאון הוא מצב כל כך נפוץ בעולם שבו כל כך הרבה אנשים פשוט לא מזיזים את עצמם?
אז איך פעילות גופנית תשפיע על הרווחה הנפשית שלנו? הנה כמה דוגמאות קטנות:
דיכאון :
ישנם כמה סוגי דיכאון. דיכאון סביל כולל פרקי זמן ארוכים של אומללות נפשית, ופעמים רבות כלל אינו מאובחן. לעומת זאת דיכאון פעיל הוא כבר יותר קשה – פה האדם כבר ממש אינו מסוגל לתפקד באופן תקין. מחקרים מראים לנו ששלספורט יש השפעה על מצבי דיכאון, ואנשים שלא עושים פעילות גופנית נמצאים בסיכון הרבה יותר גבוה להיכנס לדיכאון מאשר אלו שעושים. גם המעבר מדיכאון סביל לדיכאון פעיל הרבה יותר סביר עבור אנשים שלא עושים פעילות גופנית. המשמעות המעשית של המסקנה הזו, שאם אנחנו בתקופה לא משהו בחיינו, כדאי לנו להתחיל לעשות ספורט. ישנם מחקרים שמראים שספורט יעיל מבחינת ההשפעה שלו על דיכאון ממש כמו התערבות פסיכותרפיסטית . מדהים לא?
חרדה ולחץ:
כולנו מכירים את זה, כי כולנו או כמעט כולנו חיים בעולם המערבי. וגם מי שלא, לא באמת יכול לברוח מרגעים שבהם המחשבה שלו עצמו יוצרת את מנגנוני החרדה והלחץ. מדובר במנגנונים הישרדותיים, שנועדו לשמור עלינו ולגרום לנו לשים גז במידה ויש דב קוטב רעב בדרך אלינו. הבעיה היא שהמנגנונים האלו פועלים גם כשהדב לא שם, וזה רק אנחנו והמחשבות שלנו. אז מה לספורט וללחץ? ישנם מחקרים שמראים שלפעילות גופנית יש השפעה בהפחתת מצבי חרדה. רב המחקרים שמראים את זה, מראים זאת בעיקר עבור פעילות אירובית – כן כן. אלו עם הנשימות. ריצה, אופניים, והבנתם את הסגנון.
רווחה נפשית:
אז איך פעילות גופנית תשפיע במצב שבו לא רע לנו? שאנחנו לאו דווקא בדיכאון או לחץ או שאר כולירות? ובכן כאן נעשו אפילו עוד יותר מחקרים, שמראים לנו קשר בין פעילות גופנית לדיווח על מצב הרווחה הנפשית ועל רגשות ומצב הרוח. על פי מחקרים אלו, הסבירות להשפעה המיטבית של הפעילות הגופנית של רגשות ומצב רוח היא כאשר האדם מציב לעצמו מטרות לשם שיפור עצמי. ריאליסטיות כמובן. אבל הי, מזה בדיוק התחלתי: אם התחלתי לרוץ קילומטר אחד ושמתי לעצמי מטרה להגיע לארבעה, וגם הגעתי אל היעד – כנראה שזה יעשה משהו לתחושת הרווחה הפסיכולוגית שלי.
השפעה על הערך העצמי:
ברור הרי שזה גם ישפיע בהתאם על הערכה ותפיסה עצמית, כי פתאום נראה לעצמנו שאנחנו יכולים להציב לעצמנו מטרה וגם לעמוד בה…להערכה העצמית שלנו יש קשר ליציבות הרגשית שלנו, ליכולת ההסתגלות הפסיכולוגית שלנו, ועוד ועוד. לערך עצמי נמוך יש קשר חזק להפרעות מנטליות כאלו ואחרות. הערכה עצמית היא תפיס מורכבת שלנו את עצמנו ואינה משתנה בפשטנות בעקבות הצלחה בתחום חיים אחד כמו ספורט. ועדיין, ישנן עדויות ברורת לכך שפעילות ספורטיבית משנות לחיוב את תפיסת הערך העצמי אצל אנשים.
השפעה על איכות השינה:
לנדודי שינה יש השפעה מכרעת על חיינו, על הביצועים הקוגניטיבים שלנו, ועל מצב הרוח שלנו. וגם פה – מחקרים אפידמיולוגים מראים לנו שהמדד הכי גדול לאיכות שינה היא פעילות ספורטיבית. אומנם הממצאים כאן אינם מאד חזקים, אבל מחקרים שנעשו לאחרונה בהחלט מראים לנו שפעילות גופנית יכולה לשפר את איכות השינה, ולהפחית את התלות בכדורי השינה הממכרים.
אז מה היה לנו כאן? הפחתת מתח וחרדה על בסיס יומי. ראיות שאפילו פעילות בודדה משפיעה על מצב הרוח, השפעה על הערכה עצמית, והשפעה על איכות השינה. השפעה מסיבית על תחושת ה well beng שלנו, ועל רגשות חיוביים. תפיסה עצמי חיובית יותר. הפחתת הסיכוי להיכנס למצבי דיכאון. ואלו רק המסקנות שהוכחו מחקרית, תחשבו כמה עוד יש שלא הוכח…. וכל זה בלי שבכלל הזכרנו את ההשפעה הפיזיולוגית.
לסיכום – אין איך לומר את זה אחרת. נועדנו לזוז. תחשבו שניה על העולם הישן, בו היה צריך למצוא אוכל, לצוד אותו, להילחם עליו ולעמול עליו. קצת שונה מהתנביס לא? אנחנו התפתחנו כיצורים פיזיים, וזה השפיע טוב טוב על הדרך שבה המוח שלנו התפתח. ועל האופן בו אנו חווים את העולם. ומרגישים את הסביבה. ותופסים את עצמנו. ומציבים מטרות, ועומדים ביעדים. אז רוצים להתחיל לחיות טוב יותר? זו נקודת פתיחה טובה. לא סתם אומרים נפש בריאה בגוף בריא.
השתכנעתם? תתחילו לזוז. ובאמת, לא חייבים איירון מן, העיקר שתתחילו. גם הליכה קטנה – כבר תעשה לכם טוב.
+++++++++++
אהבתם את הפוסט? אפשר לקרוא עוד דברים שאני כותבת ממש כאן
רוצים להיפגש גם מחוץ למרשתת? התעדכנו בהרצאות שלי
מתעניינים בסדנה או קורס לפסיכולוגיה חיובית? את זה עושים כאן
אתם גם תמיד יכולים לדבר איתי או לכתוב לי ולברר מתי הסדנה או ההרצאה הבאה – shanigels@themindset.co.il , 054-6968373
ודבר אחרון, נהניתם? אל תשמרו את זה רק לעצמכם. שרינג איז קרינג ?