מעניין אותי לדעת עוד

אז מה באמת מניע אותנו?

אז שניה לפני שנדבר על אפקט איקאה אני רוצה שתשמעו סיפור.

בשנות ה 40 בארצות הברית עלו על פטנט. פטנט מדהים האמת, שקרב את ההמונים לתרבות שבה  אנחנו חיים היום – של קיצורי דרך ותוצאות סופר-מיידיות. אבל אני אתחיל בהתחלה, והסיפור הוא על חברת מזון שפיתחה עוגה ממש קלה להכנה, ללא מאמץ וללא עבודה – מן חבילה כזו שקונים בסופר, שהכילה אבקה ואת האבקה היה צריך רק לערבב קלות עם מים ולהכניס לתנור – והופ יש עוגה בדרך. יעיל נכון? חוסך זמן בטרוף לא? אבל המוצר נכשל, אז איך אנחנו יכולים להסביר את זה?

בהתחלה לא הבינו בחברה מה קרה וניסו להציע כל מיני בדיקות כדי להבין את הטעם של העוגה. אבל זה לא היה זה. העוגה היתה בסדר גמור.

עוגה בלי מאמץ? יאק!

אז מה היתה הבעיה?

שהכנת העוגה לא דרשה שום מאמץ.

שאנשים הֿתפדחו להגיש את העוגה ולומר לאורחים שלהם: תראו את העוגה שעשיתי, כשכל מה שהם עשו היה רק לערבב מים עם אבקה… הפעולה פשוט היתה קלה מידי, ומי שעשה את העוגה פשוט לא הרגיש שהוא יכול לקחת את הקרדיט על הכנתה. המכירות קרסו, ובחברת המזון חיפשו פיתרון.

הפיתרון היה פשוט וזמין – היה צריך להפריד את הביצים והחלב מהאבקה. כעת, כאשר הוסיפו דרגת מאמץ לתהליך והאופה העצמאי התבקש להוסיף באופן יזום חלב וביצים לאבקה, נפתרה הבעיה. אנשים הרגישו קצת יותר בנוח עם הפטנט החדש ועם עצמם והמכירות זינקו בעלייה.

וזה בדיוק אפקט איקאה, רק בעוגות 🙂

ולמה זה קשור אליך?

כי יש פה איזו משוואה שקושרת ביחד מוטיבציה – מאמץ – אתגר – משמעות – אושר, ששווה לנסות ולהבין.

אנחנו תמיד בטוחים שכל מה שחסר לנו בחיים הוא לשכב על החוף ולשתות מוחיטו, אבל זה מה – זה רחוק מהאמת. אולי זה נחמד לשבוע שבועיים, אבל האמת היא שדברים שאנחנו מתאמצים עבורם, הם הרבה יותר יקרי ערך בשבילנו מאשר מה שבא לנו בקלות.

באחת מההרצאות שלו מביא דן אריאלי, הקוסם של הכלכלה ההתנהגותית, דוגמה מעולם טיפוס ההרים.

הוא מספר על כך שכשקוראים ספרים של מטפסי הרים, מצפים למצוא שם כל מיני רגעים של עילוי חושים והנאה מהדרך, אבל ממש לא זה המקרה – במקום זה אנחנו נקרא ברב המקרים על רגעים של קושי עצום, של כוויות קור, של כאב עז ובגדול- של אומללות.

מאמץ

ועם כל זה, כשהמטפס המצוי מסיים את המסע ויורד מהטיפוס הוא לא אומר ״וואי איזו טעות אומללה עשיתי פה, לעולם לא אעשה זאת שוב״

במקום זה הוא אומר ״טוב מתי חוזרים?״

ולנו נשאר רק לסגור את הפה הפעור.

לחיי איקאה ולחיי המאמץ

גם איקאה הבינו יופי את העיקרון הזה, ולכן במקום למכור לנו משהו מוכן מראש, הם נותנים לנו להתלכלך.

האנשים של איקאה יודעים שלעבוד בשביל משהו בעצם מגביר את תחושת המעורבות, הערך, והשייכות בתהליך. כשאנחנו מעורבים בבניה של משהו, אנחנו הרבה יותר קשורים אליו מאשר שאנחנו קונים את אותו דבר מוכן (וכן אפשר להקביל את זה גם לגידול ילדים, שגם אם לא תמיד הם הכי מוצלחים בעולם – עדיין, הם שלנו…עמלנו עליהם לא מעט, ולכן הם הכי יקרים לנו בעולם).

אז בפעם הבאה שדורשים מכם להיפטר מהשידה הזו מדליית אל כרמל שצבעתם בעצמכם בגיל 14 או מהציור של בחורה בשקיעה שציירתם בגיל 17 – תסבירו שמה שעוצר אתכם הוא בעצם אפקט התנהגותי בסיסי ביותר – אפקט איקאה 🙂

בסופו של דבר, אנחנו רוצים להרגיש תחושת משמעות. אנחנו רוצים להרגיש שהנה התגברנו על אתגר, על מכשולים בדרך, שיצרנו משהו משלנו, שמה שאנחנו עושים שייך לנו ממש כמו אותה שידה מכוערת מדליית אל כרמל שצבענו בעצמנו.

אנחנו רוצים להרגיש שמה שאנחנו עושים הוא חלק מאיתנו ואנחנו חלק ממנו. אנחנו רוצים להיות מטפס ההרים שלמרות הכאב כבש את הפסגה, ואנחנו לא רוצים להגיש עוגה מאבקה שלא טרחנו ועמלנו בשביל להכין אותה.

גם אם בתוך תוכנו אנחנו חושקים באותו מוחיטו מידי פעם, אנחנו יודעים שמשתלם לנו להזיע בדרך למה שחשוב לנו, כי הזיעה שנשלם על המאמץ תחזור אלינו בריבית דריבית בצורה של תחושת משמעות.

ואחרי הכל ההחזר הזה, הוא חתיכת החזר.

 

+++++++++++

אהבתם את הפוסט? אפשר לקרוא עוד דברים שאני כותבת ממש כאן 

רוצים להיפגש גם מחוץ למרשתת? התעדכנו בהרצאות שלי 

מתעניינים בסדנה או קורס לפסיכולוגיה חיובית? את זה עושים כאן 

אתם גם תמיד יכולים לדבר איתי או לכתוב לי ולברר מתי הסדנה או ההרצאה הבאה – shanigels@themindset.co.il , 054-6968373

ודבר אחרון, נהניתם? אל תשמרו את זה רק לעצמכם. שרינג איז קרינג ?

מעניין אותי לדעת עוד

כל הזכויות שמורות למיינד-סט